MAX-FI BV נ' אין ספיי אייר בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה של הנתבעים (להלן: "המבקשים") לסילוק התביעה שהגישה נגדם התובעת (להלן: "המשיבה") על הסף, מטעמים של תניית שיפוט ייחודי, המקנה לבית המשפט ההולנדי סמכות לדון בתובענה, וכי בית המשפט הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתביעה. כמו כן טוענים המבקשים לסילוק התביעה על הסף מטעמים של היעדר יריבות ושימוש לרעה בהליכי בית המשפט.

אציין כי הבקשה הוגשה תחילה על ידי המבקשים 1 ו-2 בלבד ולאחר מכן ביקש המבקש 3 להצטרף לבקשה, ובנסיבות, אין מניעה להתייחס לבקשת ההצטרפות כבקשה מטעם המבקש 3 לסילוק התביעה על הסף על-פי האמור בה.

א. הרקע לבקשה והתביעה

1.בתביעה עותרת המשיבה לחיוב המבקשים בהחזר הסכומים ששילמה המשיבה לרכישת משדרים מהמבקשת, בטענה שהמשדרים לא סופקו לה.

2.המשיבה התאגדה בהולנד בשנת 2008, משרדיה נמצאים ברוטרדם שבהולנד, והיא עוסקת בתחום שידורי ה- WIFI ואינטגרציה של רשתות מחשוב.

המבקשת 1, חברת אין ספיי אייר (להלן: "המבקשת"), עוסקת בייצור והרכבה של משדרים בתחום ה- WIFI, והיא התקשרה עם המשיבה בהסכם באמצעות נושאי המשרה בה, הם יתר המבקשים.

המשיבה טוענת כי המבקש 2 שימש מנכ"ל ובעל מניות במבקשת, וחתם על ההסכמים עם המשיבה, וכי המבקש 3 שימש מנהל ובעל מניות במבקשת, הצהיר בפני המשיבה ומנהליה כי המבקשת רשמה פטנט ופיתחה תוכנה ייחודית לשידור אינטרנט לטווחים גדולים, במטרה לגרום למשיבה להתקשר בעסקה עם המבקשת, שעה שידע כי אין ביכולתה של המבקשת לעמוד בהתחייבויותיה.

3.לטענת המשיבה, ביום 27.5.08 נחתם בינה לבין המבקשת הסכם הפצה לפיו המשיבה תשמש כנציגה עולמית (למעט בישראל) בלעדית של המבקשת למכירה והפצת מוצריה, ובעקבות זאת רכשה ממנה משדרים שלא סופקו לה, בסך כולל של 393,700 יורו.

4.המשיבה טוענת כי המבקשים, יחד ולחוד, פעלו להטעות אותה, והציגו בפניה מצגי שווא תוך שידעו שההסכמים לא יכובדו, הכל במטרה להוציא מהמשיבה כספים ולגרום לה לרכוש מהמבקשת משדרים בסכום של 393,700 יורו (כשני מיליון ₪).

ב. עיקר טענות הצדדים בבקשה

ב.1. טענות המבקשים

1.המבקשים טוענים כי בית המשפט בישראל נעדר סמכות לדון בתובענה הואיל ובין המבקשת והמשיבה קיימת מערכת הסכמית לפיה הסמכות לדון במחלוקות הקשורות לקיום ההסכמים נתונה לבית המשפט בהולנד, כאמור בתניית שיפוט ייחודית הקבועה הן בסעיף 26 להסכם ההפצה שנכרת בין המבקשת למשיבה (נספח Aב' לכתב התביעה) (להלן: "הסכם ההפצה"), והן בסעיף 27.1 להסכם ההפצה.

2.באשר לטענת המשיבה בכתב התביעה כי לבית המשפט הישראלי יש סמכות לדון בתובענה מכוח סעיף 27.2 להסכם ההפצה, טוענים המבקשים כי עובר לכריתת הסכם ההפצה, נחתם ביום 4.5.08 הסכם נאמנות (נספח Aא' לכתב התביעה), לפיו, לטענתם, נקבע כי הדין החל לגבי המחלוקות שיתגלעו ביניהם בקשר עם ההסכם הוא הדין ההולנדי וכי התביעה בעניין תוגש לבית המשפט שבאמסטרדם. מכאן, יש ללמוד, לטענת המבקשים, כי גם הסכם הנאמנות שנערך בין הצדדים מספר שבועות לפני כריתת הסכם ההפצה מצביע על כך שהסמכות עליה הסכימו הצדדים היא לבית המשפט ההולנדי. לפיכך טוענים המבקשים כי יש לכבד את הסכמת הצדדים בדבר תניית השיפוט הייחודית, ולא לאפשר דיון בתובענה בבית המשפט הישראלי.

3.לצד הטענה בדבר תניית שיפוט זר ייחודית, טוענים המבקשים כי בית המשפט הישראלי אינו הפורום המתאים לדון בתובענה, הואיל ולפי מבחן מירב הזיקות, מבחן ציפיות הצדדים ומבחן היעילות והאפקטיביות, הפורום המתאים לדון בתובענה הוא בית המשפט בהולנד.

4.כן טוענים המבקשים כי יש לסלק את התביעה על הסף בשל היעדר יריבות בין המשיבה למבקשים 2 ו-3, כאשר ההסכם נשוא התובענה, נחתם בין המשיבה למבקשת, ואילו המבקשים 2 ו-3 פעלו רק כנושאי משרה במבקשת.

ב.2. טענות המשיבה בתגובה

1.המשיבה טוענת כי טענות המבקשים בבקשה לסילוק על הסף כבר הוכרעו בבית המשפט המחוזי במסגרת ה"פ 28112-04-11, כאשר על פי החלטת כב' רשם בית המשפט המחוזי (כתוארו אז), חגי ברנר, נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב הליכים מחמת תניית שיפוט זר ייחודית.

2.המשיבה חולקת על טענת המבקשים בדבר תניית שיפוט זר ייחודית ומפנה לסעיף 27.2 להסכם ההפצה, לפיו ניתן להגיש תביעה לכל בית משפט מתאים. לטענת המשיבה סעיף 27.2 להסכם ההפצה מקנה לה הזכות לבחור את הפורום בו היא מעוניינת להתדיין.

3.בעניין הזיקה לישראל, טוענת המשיבה, כי בעל השליטה במשיבה הוא "אזרח ישראלי לשעבר ובעל זיקה לישראל", כי מקום מושבם של המבקשים הוא בישראל, כי התשלום עבור המשדרים נשוא התביעה הועבר לחשבון המבקשת בישראל וכי מקום ביצוע ההתחייבות הוא ישראל, כך שמאזן הנוחות וההיגיון נוטה לישראל.